אערג נ' נאות כיפת הזהב בע"מ ואח'

פסק דין (חלקי)

1.לפני בקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה כנגדה על הסף מחמת העדר עילה והעדר יריבות.

רקע עובדתי:

2.הנתבעת 1, נאות כיפת הזהב בע"מ (להלן- החברה), מנהלת מרכז גריאטרי בחיפה.

3.התובע הועסק בחברה כמטפל בקשישים, החל מיום 16.09.2008 ועד לפיטוריו ביום 25.04.2010.

4.התובע פוטר מהעבודה מחמת מצב בריאותי לקוי.

5.החל מיום 1.04.2009 התובע בוטח בפוליסת ביטוח מנהלים אצל הנתבעת 2 (להלן – מגדל).

6.לאחר סיום עבודתו, ביום 14.09.2010, התובע הגיש תביעה למגדללפיצוי בגין אובדן כושר עבודה ו/או פנסיית נכות ו/או לפיצוי בגין כל סעיףאחר ו/או נוסף מכוח הפוליסה.

התביעה נדחתה על ידי מגדל מהטעמים הבאים: הפוליסה סולקה מחמת אי תשלום פרמיות וזאת מתאריך 1.06.2010. גם לולא סילוק הפוליסה, התובע לא היה זכאי לאובדן כושר עבודה וזאת לנוכח העובדה, שהוא לא גילה את מלוא המידע בדבר מצבו הבריאותי, בעת חתימתו על הצהרת הבריאות.

7.בכתב התביעה נטען כי הנתבעות לא הודיעו לתובע על דבר סילוק הפוליסה ולא ביקשו את הסכמתו לסילוקה. סילוק הפוליסה הינו אקט בלתי חוקי הנוגד את ההסכם ו/או את החוק.

לפיכך, התובע עותר לפיצוי כספי בגין אובדן כושר עבודה בהתאם לסכומים שהיו אמורים להשתלם לו על-פי הפוליסה, אלמלא סולקה.

טענות הצדדים

8.לטענת החברה, יש לסלק את התביעה כנגדה על הסף, מחמת היעדר עילה או היעדר יריבות. עניינה של התביעה בסירוב מגדל לשלם לתובע פיצוי חודשי בגין אובדן כושר עבודה. עם פיטוריו, שולמו לתובע מלוא זכויותיו בגין תקופת העבודה וסיומה וניתן לו מכתב שחרור של הפוליסה. כך גם, אין מחלוקת שבתקופת העבודה הופרשו מלוא ההפרשות למגדל.

כל טענות התובע מתייחסות לתנאי החיתום של הפוליסה, להצהרת הבריאות, ולכך שלאחר פיטוריו, התובע לא המשיך לשלם את פרמיית הביטוח. החברה אינה מחויבת לשלם לתובע לאחר פיטוריו, פיצוי חודשי כלשהו בגין אובדן כושר עבודתו, וככל שיש לתובע טענות בעניין זה, עליו להפנות טענות אלה למגדל בלבד.

9.התובע מתנגד לבקשה. לדבריו החברה חדלה לשלם את הפרמיות עבורו ובכך הביאה לסילוק הפוליסה, לרבות הכיסויים הכלולים בה, וזאת טרם קבלת הזכויות המגיעות לו. הפוליסה סולקה ללא ידיעתו וללא הסכמתו. התובע טוען עוד כי לא קיבל מהחברה מכתב שחרור של הפוליסה.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכתבי הטענות, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל וכי יש להורות על סילוק התביעה כנגד החברה על הסף כפי שיפורט להלן.

11.ההלכה בכל ערכאות המשפט ובפרט בבתי-הדין לעבודה היא כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי-המשפט בכלל ובתי-הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף [ראו: דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242; דב"ע (ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע (ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' סגל, פד"ע כג 274]. עוד נפסק שסעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני ובית-הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל נ' כהן (13.02.2008)].

12.גם במקרים, בהם נוכח בית המשפט כי לתביעת התובע סיכוי קלוש, בית המשפט לא יחסום בפני התובע את האפשרות לברר את תביעתו לגופה [ראו: בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י כח(1) 372; ע"א 76/86 ד"ר יוסף פיינשטיין נ' ה. ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג (3) 124). רק לאחרונה בבר"ע 12384-02-10 (החלטה מיום 10.2.2012) חזר בית הדין הארצי על הנסיבות שבהן ייעתר בית הדין לבקשה למחיקה על הסף וכדלקמן:

"מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה [ע"א 6313/01 עיזבון המנוח שיאון ז"ל - הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567]. על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על-ידי התובע, כאשר על בית-הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו.